בזמן שפלטפורמות הE-Commerce משגשגות, החנויות האינטרנטיות לוקחות את מקומן של הפיזיות וכנסי סחר מקוון מפורסמים בכל עבר, שווקי האוכל מצדם פורחים ומהווים נקודת התכנסות חברתית וצרכנית ואיך לא - אטרקציה תיירותית. אז למה הם כל כך לא אטרקטיביים בארץ?
כוח ה10
ברוכה הבאה 2019. שנה שבה הנוודות הצרכנית תגיע לשיאה, נהפוך להיות עצלנים עוד יותר (רגע, בדיוק השליח של Wolt הגיע) אבל בו בזמן נהפוך גם לנוסטלגיים. אותו אזור במוח שחשבנו שהתנוון עדיין ירצה לחוות ולהרגיש ושווקי האוכל ימשיכו להיות חוויה אולטימטיבית שתשמר לנו את השליטה בחיים. ועדיין, אחרי שסיימנו לסמן אותם במפת הטיול בברצלונה או בפריז, האטרקציה האולטימטיבית ומעוררת החושים שהיא שוק אוכל, לא מצליחה לעשות לנו את זה כאן בארץ הקודש.
אחרי שסגר שוק רוטשילד- אלנבי את שעריו התל- אביביים, בעוד שמעבר לכביש נערמו תורים כדי לקבל פיסת סוסו אנד סאנז, המשיך לנהור הקהל הפוטנציאלי שלו לקבל קצת נונונו וטילונים עם גלידה שחורה בקערה חד פעמית ולחפש ללא מנוח את האטרקציה הקולינרית הבאה שתרצה את תאבונו. שרונה מרקט עדיין לא מצליח לגרום לתל אביבים להיכנס לביקור ביום שישי בעוד שהמונים מתייצבים בשוק התקווה וכמות הלייקים על כל פוסט בעמוד של שוק צפון נספרת על יד אחת או שתיים, למרות שהאוכל בו טעים וטרי. אגמון מרקט המפואר, שהוקם בלב הגליל והיה אמור להיות האטרקציה התרבותית הגואלת לתושבי האזור, משקיע תקציבי ענק במופעי תרבות כדי לגרום לקהל באזור להגיע וליהנות מכוס בירה ובעודו ממוקם באזור הירוק והפורח ביותר בארץ הוא טרם הצליח לממש את הפוטנציאל הטמון ב4,000 מ"ר שלו.
השטנץ ידוע: המשותף לכל השווקים בארץ הוא העשיר או המתעשר שיזם אותם. ההשקעה גבוהה, השכירות גם ובהתאמה עלות המנות בדוכנים. וכך, נפתחות יותר מיני-מסעדות שיכולות לשאת בעלויות וניתן פחות מקום לעסקים קטנים שרוצים לזרוח. במקום ליהנות מסנגריה חמה ב3 אירו כמו זו שחיממה אותי בשוק סן מיגל במדריד, אני צריכה 35 שקלים חדשים בשביל חצי כוס יין ואין מנה ראויה או חצי משביעה בפחות מ40 ש"ח. רוב השווקים מוקמים יש מאין, לא מתוך הקהילה ולא כמייצגים שלה, אלא כחלק מטרנד עולמי בהשפעת טדי שגיא ומה לעשות - זה לא מייצר ערך אצל הקהל הפוטנציאלי. השיח התקשורתי של אנשי השיווק מתקשה ליצור חיבור לסביבה בה השוק מתקיים בניגוד לדומיו האירופאים, ואנחנו הצרכנים הישראלים לא רואים צורך או מרגישים מספיק בנוח להיכנס אליו מחוץ לשעות הפסקת הצהריים.
חכמים ממני הגדירו את עשרת הקריטריונים ליצירת שוק אוכל מצליח, והקיימים בארץ צריכים לבדוק אם הם עומדים בקריטריונים:
(1) הספקים הנכונים - איכותיים, אסתטיים, מקומיים, אטרקטיביים וכמובן - נותני שירות נפלאים.
(2) המיקום הנכון - נגיש, זכיר, עם שירותי חניה זמינים וסמיכות למקום מגורים או אזור תעסוקה. נוח למפגש אגבי, אינקלוסיבי כך שכולם ירגישו שייכים, לא מפלצתי ביחס לגודל האוכלוסייה בסביבה.
(3) הנוסחה הנכונה - תחרות פנימית המעודדת מגוון ותמחור הוגן, בעלים נוכח, מבחר מקומי, טווח מחירים נוח לכל כיס, ספקים נלהבים שמפיצים אהבה, איזון בין מוצרים ותיקים וטובים עם טוויסט של חדשנות והיכולת להיפרד יפה ממה שלא עובד, בלי לחשוש מחוזים והפסדים.
(4) המשימה הנכונה - מטרה ברורה אשר יוצרת הזדמנויות חדשות, מעודדת סוציאליות, תומכת באורח חיים בריא וקהילתי והחשוב ביותר - משמחת אנשים :)
(5) השטחים הציבוריים הנכונים - פתרונות ישיבה שגורמים למתחם להרגיש כמו נווה מדבר נוח, מתוחזק, המארח אטרקציות, אמנות, איכותי באופן לא מתאמץ, וכזה שגמיש כדי להיות חלל מודולרי ודינמי.
(6) החיבורים הנכונים - שיתופי פעולה אסטרטגיים עם עסקים שהופכים את השוק לחלק מהDNA האזורי, כזה שנגיש לתחבורה, מפגיש בין חברי קהילה, קרוב למקומות מגורים, מעודד כלכלה מקומית, תורם חזרה לאוכלוסיה המבקרת וחוצה תרבויות.
(7) הכלכלה הנכונה - מתחם בר קיימא, שנפתח (קשה, אך קורה) ללא חובות, עם שכירות הוגנת ונותן הזדמנות לעסקים קטנים מתוך הבנה שזה המקום שלהם לבוא לידי ביטוי ולא של עוד חברה בינלאומית על תשעת סניפיה. יוצר מקומות תעסוקה לתושבי האזור, מעודד השקעות נדל"ן בסביבתו, שומר על הכסף ב"בית", עם שקיפות וללא ניצול.
(8) הערך הנכון - מוצרים וחוויה איכותיים, מעלה את ההון החברתי, הופך להיות מאפיין של האזור מעצם קיומו, נותן ערך במעמד הרכישה ורווחה פסיכולוגית, תומך במערכת המזון האזורית ומאפשר לכל חברי הקהילה להרגיש חלק.
(9) ההנהלה הנכונה - הוגנת, גמישה, יציבה, פתוחה מחשבתית, מתכננת עם פנים לעתיד, מוכוונת קידום יוצרת גיוון, מאמצת נישות, שומרת על מערכת יחסים טובים עם הלקוחות ולא רק עם הסוחרים, אפקטיבית ונוכחת בשטח. לא יודעת איך הסעיף הזה בא לידי ביטוי בכל שווקי בארץ, אבל הוא בהחלט הכרחי להצלחה.
והחשוב ביותר לענייננו (10) השיווק הנכון.
משמע
> די לבזבז כסף על פרסום מיותר - השקיעו אותו ביצירת תוכן פיזי וויזואלי וביחסי ציבור. פרסום חוזר ונשנה בפלטפורמות שלא מגדילות את הטראפיק או שימוש בתמונה לא אותנטית כמייצגת של המקום הם בזבוז כסף. זה לא מדיד כמותית וקשה להמיר לייק לקנייה של בננה או בייגל אז אנא השקיעו איפה שחשוב. בקידום תדמיתי - אנחנו צריכים איכות.
> אם אתם מתעקשים על משהו מדיד, יצרו פלטפורמת מכירה באתר ותניעו לפעולה - הציעו כרטיסיית טעימות, סל מוצרים ממגוון דוכנים, ואל תתנו לביורוקרטיה לנהל אתכם.
> חפשו סיבה למסיבה: ערכו אירועים, תחגגו את ימי רביעי, תחגגו מנות חדשות, תשיקו דמואים, תארחו מסיבות עיתונאים. הכל - רק לא להירדם בשמירה.
> צרו תמונה נקייה - משקפת, ברורה ועקבית. די לגרפיקות המיושנות ולתמונות הSHUTTERSTOCK. השקיעו בצלם טוב ובבניית מאגר תמונות עונתי שיספר את הסיפור שלכם באיכות טובה והשתמשו פחות בצילומי אייפון של מנהל תיק הלקוח התורן.
> צרו שיתופי פעולה אסטרטגיים עם עסקים אזוריים, בעלי עולם תוכן זהה, עניין וקהלי לקוחות משותפים. ארחו קבוצות, קיימו אירועים, שברו שגרה. יש לכם את כל הכלים והשטח לעשות זאת.
> צרו הזדמנויות חינוכיות - הבינו שיש לכם בידיים פלטפורמת למידה פוטנציאלית ותארחו בה אירועי תוכן ערכיים. במקום הופעות - סדנאות, במקום הצגות ילדים - מפגשי יצירה ברי קיימא. ומי יודע, אולי במקום עוד מסעדה תפתחו איזה HUB או OPEN SPACE לעצמאיים. בטווח הארוך - זה יניב לכם יותר.
> תייצרו ערך מקומי - תשאירו את הכסף ב"בית"ובאזור החיוג שבו השוק נמצא וכך גם תיצרו חיבור רגשי ומערכת יחסים בין ה"ספק" ל"צרכן". אף אחד לא מחובר רגשית למוכרן בן 25 שלא מחובר בעצמו לעצמו וההמלצות הכי טובות הן מפה לאוזן גם ככה. אם תושבי האזור לא יתאהבו בכם, אף אחד לא יטרח להגיע מרחוק גם.
> שוק מקומי ולא מפלצתי? גייסו תמיכה מורלית (וכלכלית) ממובילי דעת קהל קהילתיים באזור.
> יצרו מרצ'נדייז שמצטלם היטב. אפשר למכור את הגלידה בעוד כוס כחולה, ואפשר אחרת. אפשר קיר אפור וסטנדרטי ואפשר טפט שהוא הרקע המושלם לתמונת אינסטגרם. לא כל חשיבה מחוץ לקופסא דורשת השקעה כלכלית אסטרונומית ואתם חייבים להיות רספונסיביים להתנהגות הצרכנית הרווחת.
> הפכו את השוק למרכז הזדמנויות סביבתי - חדשנות רבותיי, חדשנות.
MAKE FOOD MARKETS GREAT AGAIN
שוק הנמל בתל אביב עושה בשכל וממשיך לייצר ערך במקום שכולם מתקשים. הוא מביא לידי ביטוי ייחודיות, נותן מקום לחקלאים ולעסקים קטנים ומייצר ביקוש לגזרים בכל צבעי הקשת. שוק האוכל החדשני שעתיד לקום על חורבות מפעל "כרמית" בראשון לציון, יכיל מפעלי יצור קטנים וסדנאות עסקיות ויהיה למתחם חדשני שיתקיים לא רק בזכות גרגרנים עוברי אורח. יש הרבה דרכים ליצור ערך ובידול וכשמשקיעים הון וצריכים להחזיר אותו, התפקיד של אנשי השיווק הוא לשמור על עקביות, לזכור איפה הקסם נמצא ולא לפספס את הפואנטה.
הצרכנים לא רוצים עוד מתחם הסעדה בישיבה לא נוחה וכיסאות בר שמשויכים רק לדוכן הספציפי שבנה אותם. הם (או בעצם, אנחנו) רוצים שוק. מרקט. חומרי גלם מקומיים, ייחודיים וטריים. הם רוצים חוויה אמוציונלית, ערך, להרגיש שייכים לקהילה. תנו להם לפגוש את האיכרים, להכיר את הידיים הפועלות מאחורי המוצר ולצאת מושכלים. כולנו מעדיפים להגיע למתחם כזה מאשר לעשות קניות בשופרסל, האמינו לנו. אנחנו גם ככה כבר נודדים בכל הארץ בחיפוש אחר חוות אורגניות ומחלבות בוטיק.
אה כן, ואם אפשר איזה טפט יפה על הקיר או נדנדה גדולה כדי שנוכל לצלם את זה יפה לאינסטוש, אדרבא.
Comments