איך לתקתק ללא ארנק יום חורפי קצר בלוינסקי

פורסם במקור בבלוג Colu Tel Aviv: https://bit.ly/2FclExX

כמה שאני אוהבת את ימי שישי החורפיים של שוק לוינסקי. למרות שמחשיך מוקדם והימים קצרים, ארבע השנים האחרונות בשכונת פלורנטין גרמו לי להתאהב בו דווקא כשקר ורטוב.

מצאתי בו את הסנדוויץ׳ המושלם כשתפסתי מחסה מהגשם במרכז הפסטרמה, וביום סגרירי, הבצק שמכניס אור לחיי הוא הבורקס של פנסו. זו התקופה, להזמין סיידר חם עם יין בטוני ואסתר במקום רק יין בטוני ואסתר, לנשנש פיצוחים נקיים מעשן אגזוזים וליהנות ממוצרים טריים, עונתיים ומקומיים שלא איבדו את צורתם לחום.

אוהבים אותך לוינסקי

קודם אנקדוטה: אי שם בחורף של שנות ה20, ככל הנראה עם ההנחה שלא ירד בו גשם קטסטרופלי לעולם, נבנה רחוב לוינסקי על שם אלחנן ליב לוינסקי. ליב, אם יורשה לי, היה הראשון לכתוב את חזון הציונות עשור לפני הרצל, אבל מאחר והתברך באישיות פחות כריזמטית וזקן פחות מרשים, לא זכה לקבל את התואר הנכסף של חוזה המדינה. שנים אחרי, ז״ל, הוא קיבל ממתכנני ההתיישבות בתל אביב רחוב של 1.5 קילומטר והרצל נאלץ להסתפק ב950 מטרים של מסלול מכשולים. כך, כבודו נשמר עם מעט צדק פואטי, או לכל הפחות מתארי.

לא במתוכנן, הפרעות שחגגו בארץ בשנות ה20 הובילו להתמקמות מחודשת של יהודי שוק יפו בשכונת המגורים הטרייה של פלורנטין, וכך התגלגל שוק לוינסקי להיות זה שאנחנו אוהבים היום. ועדיין הוא גדל, משתנה, מתפתח וממשיך לקלוט עוד ועוד עסקים מקומיים שמגשימים את כל חלומותינו הקטנים (כמעט. דגים טריים מישהו?)

לוחצת  pay

אחד מאותם חלומות קטנים שלי, הוא להספיק הכול בימי שישי. את הפילאטיס, את הניקיונות, את העלק קפה בוקר שנמשך עד הצהריים וגם את כוס היין של אחרי. ואם זו שבת שלא אוכלים בה אצל ההורים או ״די כבר מסעדות, הגזמנו״, אז גם לקנות ולבשל משהו לפני שהחושך המוקדם הזה מוציא לי את החשק. בשישי האחרון יצאתי להגשים את הכול וגילוי נאות, לרגל כתיבת שורות אלו, עשיתי זאת לראשונה ללא ארנק. אני כאן כדי לספר שגם בפלורנטין – אפשר.

בוקר טוב //  Poc Cafe

פינת הקפה החדשה יחסית של פלורנטין, נמצאת דווקא מחוץ ללב של לוינסקי, והיא הגשמת חלום משותף של אורן וארז, בחיתוך הרחובות השנוי במחלוקת של כפר גלעדי ווולפסון. בבית הקפה הקטן והמלא בטוב טעם הזה, אפשר למצוא מגוון מאפים מעשה ידיו של אורן, קפה טרי (10 ש״ח) הישר מהפרקולטור וכריכים קטנים מלחמניות חלב שעושים בוקר טוב (14 ש״ח). לא לדאוג, גם אם לא תפסתם את הספה, יש אלטרנטיבות מחוממות היטב.

לא רק פרי וירק // בוטיק הפרי והירק

החנות השכונתית שהרוויחה את לקוחותיה בזכות יחס אישי והכנסת האורחים למהלכים על ארבע, יושבת ברחוב פרנקל ונמצאת ממש בדרך חזרה הביתה מהפילאטיס בוקר אננדה שלי (שגם שם, מסתבר, אפשר לשלם עם Colu). מה שהתחיל עם פירות וירקות הפך למכולת שכונתית שאפשר לדוג בה זיתים לפי משקל, פרוסות חלבה טריות וארטיקים של תמרה (12 ש״ח). הכי כייף בה בחורף, זה שאפשר למלא בקבוקים במיץ תפוזים שנסחט במקום (8 ש״ח לכוס, 24 ש״ח לבקבוק). רכשתי את המוצרים ללזניה הצמחונית שלי (מתכון למטה) וגם קיבלתי תיק רב פעמי במתנה (ברכישה מעל 50 ש״ח), הנה:

בורא פרי הגפן הצרפתית // ג׳וניס משקאות

מה שאני אוהבת ברחוב העלייה, מלבד המעדנייה של הרוסים כי היא קפיצה לחו״ל לכל דבר, זה שכל חנויות המשקאות התמקמו בו בנוחות ואם יש לך חולשה ליין, כמוני, בטוח תמצא.י את מה שתבקש.י. כולם נחמדים ויפים, אבל רק ג׳וני משקאות מכבדים את התשלום באפליקציה, אז בחרתי אצלם את Le Dauphins, יין יבש, אדום ומחמם מדרום צרפת (50 ש״ח) שהייתי יכולה לספר עליו עוד אבל זה כבר שייך לבלוג אחר.

מתוק לי מתוק לי // סוויט בוקס

גילוי נאות, אני מנהלת רומן מתמשך עם הוויטרינה של הסוויט בוקס מאז שהיא פתחה לראשונה את הדלת התכולה שלה. אני קונה בה קאפקייקס קטנים לכל חגיגה אפשרית (6 ש״ח ליח׳), חומדת בכל הזדמנות שאני משוכנעת שמגיע לי את עוגית המאנסטר שוקולד ובוטנים (16 ש״ח) וכשמכינים את עוגת הרד ולווט, אני אורזת לי פרוסה הביתה. לשישבת לוקחת גם חלה או שמרים עם, והפעם מאפין כריסמס שלא יכולתי להתעלם מנוכחותו. ככה זה עם מעיל – רק פלז’ר, בלי גילטי.

תבלינים קונים בפנים // חבשוש

חנות התבלינים הקטנה שממוקמת בנחלת בנימין, היא גן שעשועים נחבא לשקים המציעה גם פיצוחים, דגנים וחומרי גלם יבשים לכל מי שארון התבלינים שלו לא נשען רק על מלח ופלפל. למרות שהוא לא החבשוש היחיד בשכונה (מסתבר שיש שניים), האדיבות של אבישי, דור שלישי בחנות הצבעונית הזו לא תאפשר לכם לפספס אותה.

רוצה פרחים // חמדה

קלישאתי ככל שזה יישמע, יש משהו בזר פרחים צבעוני וריחני שמרים את הבית בסופ״ש. פעם הייתי מרימה גבה מול התורים בדוכני הזרים, אבל מאז שחמדה, נכנסה ללוינסקי כקשת בענן ומציעה לכל הדורש בוסט של צבע לחיים החל ממקבץ ניריות (15 ש״ח) ועד לזרים בהכנה אישית (70 ש״ח), אני לא מסרבת לה.

פיצה בצהריים, יופי של הרגל // פיצה לילה

קודם כל הבה נחזיק ידיים ונאמר תודה על שהגיעה פיצה לילה לשכונה. כל חובב בצקים שטעם יודע, מדובר באחת הפיצות המופלאות בעיר עם הפסקול המתאים ברקע ללוותה והללויה. מזל שביום שישי הם פותחים ב12:00 ומזל שכוס יין מוסקדה (36 ש״ח) היא החיבור האולטימטיבי לפיצה ברזאולה (66 ש״ח) שהיא התגשמות חלומותיי המדובבים לאיטלקית. שווה לנסות גם את הפיצה ארטישוק וקייל ולקנח בפאי פקאן.

תובנות של אחרי ותוך כדי:

1. אני מבינה שיש תל אביבים שמעדיפים לקנות בורקסים או חלה באמ:פם, אבל אני מעדיפה את הבצקים שלי ממקום שבו האופה והקופאית הם ישויות נפרדות.

2. עדיף לקנות בזיליקום בכמה שקלים, מאשר לגזול את הבודדים שנשארו לך באדנית החצי מרשימה שטיפחת במרפסת.

3. במקרה או לא: חברה שגרה בסין והגיעה לביקור השבוע סיפרה לי ששם אין ארנקים ואנחנו קצת בדיליי עם העניין הזה כאן בארץ. הראיתי לה שהנה, אנחנו עובדים על זה.