חובבי יין או לא, בשביל הקהל הישראלי ביקור ביקב הוא תמיד בלתי נשכח. היכרות עם היינן, סיור בין החביות וטעימות יין משכרות הופכות את ההגעה ליקב לבילוי האולטימטיבי לסוף השבוע ולמוקד תיירותי בעל פופולריות גוברת. אחרי 3 שנים נפלאות כמנהלת פיתוח השווקים של יקב הרי גליל וביקור בכמעט מחצית מהיקבים בארץ (בכל זאת, יש כמעט 400 כאלה), אני נעצבת נוכח הדפוס החוזר, ובו מרבית היקבים בארץ, או במקרה הטוב מרכזי המבקרים של מרבית היקבים בארץ, לא מממשים את מלוא הפוטנציאל שלהם.
יותר מרק טעימה
גם אם באזור תעשייה ואם בפיסת טבע מופלאה, נראה שהקהל הישראלי יודע מה טוב לו ופוקד באופן תכוף יותר מבעבר את היקבים הרבים הפזורים ברחבי הארץ. באופן טבעי, אלו שנמצאים במרכז הם הנגישים ביותר, וכשחושקת נפשנו בטיול אנחנו מגיעים גם לרמת הגולן, הרי הגליל וערד.
אז אחרי סיורים אינספור, העיקר הוא לא במסלול הייצור של היין אלא בחוויה המרוממת בעת הביקור במקום. יקב אסף הבין שגדולתו בסיפוק חוויה גדולה יותר מזו של "רק יקב" ועטף אותו בכפר קדם, על בסיס מודל התיירות החקלאית האיטלקי, ומציע את טעימות היין במסגרת ישיבה בבית הקפה המשפחתי, אכילת מאפים טעימים ואפילו לינה בחדרי אירוח מפנקים כדי שאוכל להרשות לעצמי לשתות בנחת כל סוף השבוע. יקב בן חיים עורך קבלות שבת מוזיקליות שלא היו מביישות את הטברנות של סלוניקי. ומנגד - עומדים מרכזי מבקרים יפים ומזמינים בכל קצוות הארץ אליהם מגיעים מבקרים בודדים מדי שבוע וסוף שבוע. לא כי הם לא ראויים, אלא כי הם לא מייצרים תוכן ומספרים על עצמם בערוצים הנכונים.
משלבים זרועות
יקב רמת הגולן הוביל מהלך יפה כשהשיק את מפת שביל היין בגולן בשיתוף יקב אסף, יקב פלטר, בזלת הגולן, שאטו גולן והר אודם, ויצר את מה שעובד כל כך טוב בפרובנס ובפיימונטה - חבל יין תיירותי שנשען על אזור גידול רחב ידיים ואיכותי. הקוורטט של הרי יהודה - צרעה, פלם, ספרה וקסטל הבינו את הכח השיווקי של חבל האזור ובנו סיפור משותף שנותן להם נפח ומקום בארץ ובעיקר בעולם. בגליל המערבי ובמטה יהודה, תחת חסות המועצות האזוריות, מתקיימים אירועים שנתיים ונפלאים שמשלבים גם את המעדניות ובתי הקפה באזור ויוצרים חוויה קולינרית משלימה יוצאת מן הכלל. רבים מתחילים להבין את הפוטנציאל, ואני מקווה שב2019 כולם יתחילו לממש אותו.
בהרי נפתלי, לא שילבו עדיין ידיים ויצרו חוויה משותפת ודומה. הכח שיש ליקב דלתון, אדיר, לוריא והרי גליל יחד עם היקבים של רמות נפתלי חזק יותר תיירותית משל כל אחד בנפרד. יקבים מקסימים ועלומים כמו יקב עגור או קדמא נראים לי כמו המקום המושלם לחגיגה, עוד לפני שהספקתי לפקוד אותם.
המלצותיי
> ערכו יותר הופעות - מודל כלכלי שיחזיר את עצמו בעזרת קהל קבוע, יאפשר לקיים את האירועים האלו בתדירות חודשית/ דו חודשית.
> ארחו יותר אירועים - לא רק של חברות וקבוצות מטיילים, אלא מסיבות רווקים, ימי הולדת וארוחות שף אם הכשרות לא מגבילה.
> השקיעו כסף בGOOGLE! מחפשים אתכם, אתם פשוט לא יודעים.
> אתם כבר מחזיקים גבינות במקרר, למה לא להזמין את הקהל הרחב לבראנצ'ים קבועים ביום שישי?
> צרו מסלולי תיירות קולינריים - אתרו את היקבים השכנים, מחלבות, וצרו מסלול יין משובח
> להיות עוד יקב בכתבת "היינות הנכונים לחג הפסח" לא יביא עוד לקוחות. להיות היקב היחיד שמארח מסיבת סילבסטר - כן.
לבד זה פחות נחמד. וחבל לחכות לפסטיבל בחסות הרשות לפיתוח הגליל או המועצה האזורית בשביל לממש את מלוא הפוטנציאל שיש ליקבים בשביל להפוך למנוע תיירות פנים וחוץ מוביל בארץ.
Commenti